אנחנו רגילים לדבר על התחדשות עירונית במונחים של תוספת דירות, מיגון מבנים, חידוש תשתיות והשבחת נכסים. אבל בעיניי, אחת השאלות החשובות ביותר כמעט שאינה מקבלת מספיק מקום בדיון: האם ההתחדשות העירונית באמת מצמצמת פערים חברתיים, או שבמקרים מסוימים היא דווקא מעמיקה אותם?
התשובה אינה חד-משמעית. התחדשות עירונית יכולה להיות אחד הכלים המשמעותיים ביותר לשיפור איכות החיים של אוכלוסיות ותיקות, אבל רק אם נדע לתכנן אותה נכון.
לא רק דירה חדשה, אלא הזדמנות לשינוי
שכונות רבות בישראל נבנו לפני עשרות שנים, וחלק מהמבנים בהן אינם עומדים עוד בסטנדרטים של מגורים מודרניים. משפחות שחיו שנים בדירות ללא ממ"ד, מעלית או נגישות מתאימה, יכולות לקבל דירה חדשה, ממוגנת ונגישה יותר. במקרים רבים גם ערך הנכס עולה, ולעיתים מדובר בנכס הכלכלי המשמעותי ביותר של המשפחה.
אבל התחדשות אמיתית אינה מסתיימת בדלת הדירה. היא צריכה לכלול גם שיפור של התשתיות, מוסדות החינוך, השטחים הציבוריים והסביבה הקהילתית. זו הזדמנות לשפר לא רק את תנאי המגורים, אלא את איכות החיים של שכונה שלמה.
הסכנה: דירה חדשה, הוצאות חדשות
כאן בדיוק טמון האתגר. דייר ותיק שחוזר לדירה חדשה עלול לגלות שגם עלויות החיים השתנו. דמי הניהול והתחזוקה גבוהים יותר, והוצאות נוספות עלולות להכביד דווקא על מי שאמור ליהנות מפירות ההתחדשות.
כך נוצר מצב אבסורדי: אנחנו משביחים את הנכס, אבל עלולים להקשות על בעליו להמשיך להתגורר בו.
אני מאמינה שהצלחת פרויקט אינה יכולה להימדד רק במספר הדירות שנבנו, אלא גם ביכולת של התושבים הוותיקים להישאר חלק מהקהילה. לכן חשוב לשתף את בעלי הדירות בתכנון, להתחשב בצורכיהם ולשלב פתרונות שיאפשרו גם לזוגות צעירים ולמעמד הביניים להשתלב בשכונות המתחדשות.
גם לפריפריה מגיע להתחדש
פער נוסף נמצא בין המרכז לפריפריה. במקומות שבהם ערכי הקרקע גבוהים, קל יותר לקדם פרויקטים מבחינה כלכלית. דווקא שכונות שזקוקות בדחיפות לחידוש ולמיגון עלולות להישאר מאחור.
אם המדינה רוצה להפוך את ההתחדשות העירונית לכלי לצמצום פערים, היא אינה יכולה להסתמך רק על כוחות השוק. נדרשים תמריצים, סבסוד ופתרונות שיאפשרו לקדם פרויקטים גם במקומות שבהם הכדאיות הכלכלית מוגבלת.
גם לנו, היזמים, יש אחריות. הקשר עם הקהילה לא צריך להתחיל ביום ההריסה ולהסתיים במסירת המפתח. עלינו להכיר את צורכי התושבים, לסייע לאוכלוסיות מבוגרות ולחזק את המרקם הקהילתי לאורך הדרך.
בסופו של דבר, המבחן האמיתי של ההתחדשות העירונית אינו רק כיצד תיראה השכונה החדשה, אלא מי יוכל להרשות לעצמו להמשיך לחיות בה. אם נצליח לחדש את הבניינים בלי להחליף את הקהילה, נוכל לומר שלא רק בנינו דירות חדשות, אלא גם יצרנו חברה שוויונית יותר.
הטור נכתב על ידי סימה מאור, סמנכ"לית התחדשות עירונית באורון נדל"ן
