יש רגע אחד שמרגש אותי במיוחד בכל סיפור עלייה לישראל: הרגע שבו משפחה נוחתת בנתב"ג, אחרי שהשאירה מאחור בית, עבודה, חברים ולעיתים חיים שלמים, כדי לפתוח כאן פרק חדש. אלא שהרגע הזה, עם הדגלים, החיבוקים והדמעות, הוא רק תחילתו של המסע.
המבחן האמיתי מתחיל ביום שאחרי. כשצריך למצוא דירה, לרשום ילדים לבתי ספר, ללמוד שפה חדשה ולהתחיל לבנות שגרת חיים. כאן בדיוק מתברר שהמושג "בית לאומי" חייב לקבל גם משמעות פשוטה ומעשית: בית שאפשר באמת לגור בו.
בשנים האחרונות, וביתר שאת על רקע גילויי האנטישמיות בעולם, יותר משפחות יהודיות בוחנות את עתידן בישראל. חלקן מגיעות מתוך ציונות, אחרות מתוך דאגה לביטחון ילדיהן, ורבות משלבות בין השניים. בעיניי, אין צורך לבחון את מניעיו של מי שבוחר להגיע. המשימה שלנו היא לוודא שיוכל להיקלט ולהרגיש שייך.
מהחלום הציוני למציאות היומיומית
כמי שעוסק שנים בענף הנדל"ן וההתחדשות העירונית, אני יודע עד כמה ההחלטה לרכוש דירה מורכבת גם עבור משפחה ישראלית ותיקה. עבור משפחה שעושה זאת ממרחק אלפי קילומטרים, בשפה זרה ובמדינה שמערכת החוקים והנהלים שלה אינה מוכרת, האתגר גדול שבעתיים.
לכן החלטנו בקבוצת מיי טאון שלא להסתפק באמירות על חשיבות העלייה, אלא לעשות צעד מעשי: להעניק לעולים חדשים הנחות של עד חצי מיליון שקל ברכישת דירות בפרויקטים נבחרים בתל אביב. היוזמה מיועדת למשפחות שמבקשות להשתקע בישראל, ולא למי שמחפשים דירת נופש או דירה להשקעה.
אבל ההנחה הכספית היא רק חלק מהעניין. הקושי הגדול של משפחה שעוברת למדינה חדשה אינו מסתכם במחיר הדירה, אלא גם בחוסר הוודאות ובצורך לקבל החלטות משמעותיות מרחוק.
לכן בקבוצת מייטאון יצרנו מעטפת ליווי אישית, הכוללת איש קשר דובר שפת האם של המשפחה, סיוע בתכנון הדירה ובבחירת חומרי הגמר, הצמדת מעצבת פנים אישית לעיצוב והכנת הדירה לכניסה חלקה וזריזה – כל זאת עד לרמת הפרטים הקטנים, וכמובן שאת כל המעטפת אני מנגישים גם באפשרות לקיים פגישות מרחוק עד לקבלת המפתח. בפרויקטים מסוימים מוצעות גם דירות באכלוס מיידי, כולל כל הנדרש ברמת הפנים, לרבות ריהוט, זיווד הדירה ועד לרמת הכוסות והצלחות, כל זאת מתוך הבנה שלעיתים הדבר החשוב ביותר הוא פשוט להתחיל את החיים החדשים.
האחריות אינה של המדינה בלבד
ברור לי שלא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה לרכוש דירה בתל אביב, ושפתרון אמיתי לאתגרי הדיור והקליטה מחייב מדיניות לאומית רחבה בהרבה. דווקא משום כך, אני מאמין שהמדינה, הרשויות המקומיות והמגזר העסקי חייבים לפעול יחד.
הניסיון של קבוצת מייטאון בהתחדשות עירונית, במרכז הארץ וגם בערים כמו קריית מלאכי, לימד אותי שבנייה אינה מסתכמת בהקמת בניינים. כשמחדשים שכונה, יוצרים סביבה קהילתית ומחזקים את המרקם העירוני, משפיעים על חייהן של משפחות לשנים ארוכות.
אותה תפיסה צריכה להנחות אותנו גם ביחס לעלייה. לא מספיק לספור כמה עולים נחתו בישראל. צריך לשאול כמה מהם מצאו עבודה, כמה השתלבו בקהילה, כמה הצליחו למצוא בית וכמה מרגישים שההחלטה לעלות הייתה נכונה.
המבחן האמיתי של הציונות
אני מאמין שישנה הזדמנות היסטורית לעלייה מאסיבית של מאות אלפי יהודים לישראל, מה שעשוי לגרום לבוסט עצום בכל דבר בכלכלה הישראלית. אני רוצה לראות יותר חברות עסקיות מאמצות יוזמות דומות. לא רק בענף הנדל"ן, אלא גם בתעסוקה, בחינוך, בבנקאות ובשירותים. לכל חברה יש אפשרות לתרום בתחומה, ואין סיבה שהאחריות לקליטת העלייה תישאר בידי המדינה בלבד.
אחרי הכול, עלייה אינה רק עניין של מספרים, תמריצים או מדיניות הגירה. היא הסיפור האנושי של משפחה שמחפשת עתיד.
הציונות של ימינו אינה נמדדת רק במספר היהודים שאנחנו מצליחים להביא לישראל, אלא גם במספר המשפחות שאנחנו מצליחים לגרום להן להרגיש כאן בבית. כי בסופו של דבר, ההצלחה שלנו לא תימדד רק בכמה משפחות בחרו לעלות לישראל, אלא בכמה מהן בחרו להישאר.
כותב הטור: יוסי חסון, מייסד ומנכ"ל קבוצת מיי טאון
